יש משפט שאני שומעת לא מעט בקליניקה: "אני רגילה להסתדר לבד." לפעמים הוא נאמר בגאווה, לפעמים בעצב, ולפעמים בעייפות גדולה. מאחורי המשפט הזה מסתתר סיפור שרבים מאיתנו מכירים.
אנחנו חיים בעולם שמעודד עצמאות, הצלחה ויכולת להתמודד. מגיל צעיר מלמדים אותנו להיות חזקים, לא להכביד על אחרים, להסתדר בכוחות עצמנו. אבל החיים מזמנים לכולנו רגעים שבהם אנחנו זקוקים לעזרה. אז למה זה כל כך קשה?
הפחד להיראות חלשים
אחת הסיבות הנפוצות ביותר היא החשש שיבחינו בחולשה שלנו. יש מי שחושש שאם יבקש עזרה יחשבו שהוא לא מספיק חזק, לא מספיק מוכשר, לא מספיק עצמאי. אבל האמת היא שבקשת עזרה אינה סימן לחולשה. היא סימן לאומץ. היא דורשת מאיתנו להודות שאנחנו אנושיים, שאנחנו לא יודעים הכול, ושלא תמיד אנחנו יכולים לשאת הכול לבד.
"אני לא רוצה להטריח"
כמה פעמים שמעתם את עצמכם אומרים: "לא נעים לי", "אני לא רוצה להפריע", "יש להם מספיק על הראש". מאחורי המשפטים הללו מסתתר לעיתים פחד עמוק מדחייה. אנחנו חוששים שהבקשה שלנו תהיה יותר מדי, שהצד השני יתאכזב ושלא יהיה לו מקום עבורנו. לכן אנחנו מעדיפים לשתוק.
עבור חלק מהאנשים, הקושי לבקש עזרה נולד הרבה קודם. אולי בילדות הם למדו שאסור לבקש. אולי לא היה מי שיקשיב. אולי נענו בביקורת או באכזבה. עם השנים הם פיתחו אמונה שצריך להסתדר לבד, שלהיות זקוק למישהו זה מסוכן. וכך נבנית עצמאות שנראית חזקה מבחוץ, אך לעיתים מסתירה בדידות גדולה מבפנים.
אנחנו נותנים לאחרים את מה שאנחנו לא מרשים לעצמנו
זו אחת התופעות המעניינות ביותר. אנשים שמתקשים לבקש עזרה הם לעיתים קרובות הראשונים לעזור לאחרים. הם מקשיבים, מתנדבים, תומכים, נמצאים עבור כולם. אבל כשהם עצמם זקוקים למשהו? פתאום הם נסוגים. כאילו יש שני חוקים שונים: אחד לאחרים, ואחד לעצמם.
עזרה היא חלק מקשר אנושי
אנחנו נוטים לחשוב שבקשת עזרה היא מצב חד־כיווני. אבל מערכות יחסים בריאות בנויות על הדדיות. כשאנחנו מאפשרים למישהו לעזור לנו, אנחנו למעשה מאפשרים לו להיות משמעותי עבורנו. אנחנו נותנים מקום לקשר, לקרבה, לאנושיות.
ומה אם יגידו לא?
זו שאלה אמיתית. לפעמים אכן נקבל סירוב. אבל סירוב אינו אומר שאיננו ראויים לעזרה. לעיתים האדם שמולנו פשוט אינו פנוי, אינו יכול או אינו יודע כיצד לעזור. חשוב לא לבלבל בין תשובה שלילית לבין הערך שלנו כאנשים.
מילה לסיום
כולנו זקוקים לעזרה לפעמים. לא משום שאנחנו חלשים, אלא משום שאנחנו בני אדם. אף אחד מאיתנו לא נועד לשאת את החיים לבדו. אם אתם מוצאים את עצמכם מתמודדים עם קושי, עומס, כאב או בלבול, נסו לשאול את עצמכם: מי האדם שאפשר לפנות אליו היום? לפעמים שיחה אחת, יד מושטת אחת או בקשה קטנה אחת, הן תחילתו של שינוי גדול.
"אומץ אינו היכולת לשאת הכול לבד. אומץ הוא היכולת לומר: אני צריך עזרה."
