"אני לא מבינה איך שוב הגעתי לאותו מקום." "נשבעתי שהפעם זה יהיה אחרת." "כל מערכת יחסים שלי מתחילה אחרת ומסתיימת אותו דבר." אלו משפטים שאני שומעת לא מעט בקליניקה.
אנשים מגיעים עם כאב אמיתי ותחושת תסכול. הם מבינים שמשהו חוזר על עצמו בחייהם, אבל לא תמיד מצליחים להבין למה. לפעמים זה מופיע בזוגיות, לפעמים מול הילדים, לפעמים מול חברים, בני משפחה או במקום העבודה. השמות משתנים, הנסיבות משתנות, אבל התחושה מוכרת להפליא. כאילו החיים מקרינים שוב ושוב את אותו הסרט.
הדפוסים לא נולדו במקרה
רוב הדפוסים שלנו נוצרו הרבה לפני שהיינו מודעים להם. כילדים למדנו כיצד לקבל אהבה, כיצד להתמודד עם כעס, כיצד לבקש עזרה, כיצד להגן על עצמנו מפגיעה. למדנו מתוך המשפחה שבה גדלנו, מתוך חוויות שחווינו ומתוך המסקנות שהסקנו על עצמנו ועל העולם. הבעיה היא שהמנגנונים שעזרו לנו לשרוד בילדות לא תמיד משרתים אותנו בבגרות.
הלב מחפש את המוכר
אחת התופעות המעניינות ביותר היא שהנפש נמשכת דווקא למה שמוכר לה, לא תמיד למה שטוב לה. גם אם החוויה המוכרת הייתה מורכבת, גם אם היא כללה ביקורת, דחייה או חוסר ביטחון. לכן לעיתים אנשים מוצאים את עצמם שוב ושוב במערכות יחסים שמעוררות את אותם כאבים ישנים. לא כי הם רוצים לסבול, אלא משום שהנפש מנסה, באופן לא מודע, לפתור סיפור ישן שלא קיבל סוף אחר.
"אבל אני יודעת שזה לא טוב לי"
וזו בדיוק הנקודה. הבנה שכלית היא חשובה, אבל היא לא תמיד מספיקה. אפשר לדעת שמערכת יחסים מסוימת אינה מיטיבה, אפשר להבין שצריך להציב גבולות, אפשר לזהות את הדפוס, ועדיין לחזור אליו. למה? כי הדפוסים שלנו לא יושבים רק במחשבות, הם חיים גם ברגש, בזיכרון ובמערכת העצבים. לכן שינוי אמיתי דורש לא רק להבין, אלא גם לחוות חוויה חדשה.
החדשות הטובות: דפוסים אפשר לשנות
העובדה שדפוס מסוים מלווה אותנו שנים אינה אומרת שהוא יישאר איתנו לנצח. המוח האנושי גמיש, הנפש יודעת לצמוח, ומערכות יחסים מתקנות יכולות ליצור שבילים חדשים לחלוטין. השינוי מתחיל בדרך כלל בשאלה אחת פשוטה: "מה אני עושה שוב ושוב, למרות שזה כבר לא משרת אותי?" לא מתוך אשמה, לא מתוך ביקורת, אלא מתוך סקרנות.
להיות חברים של עצמנו
לעיתים קרובות אנחנו מתייחסים לעצמנו בצורה הרבה יותר קשה מכפי שהיינו מתייחסים לאדם אהוב. אנחנו כועסים על עצמנו שחזרנו לאותו מקום, מתאכזבים מעצמנו, שופטים את עצמנו. אבל שינוי לא צומח מתוך ביקורת. הוא צומח מתוך הבנה. ככל שנבין טוב יותר את הסיפור שמאחורי הדפוס, כך נוכל לבחור בדרך חדשה.
מילה לסיום
אם אתם מזהים דפוס שחוזר שוב ושוב בחייכם, אל תמהרו לשאול "מה לא בסדר איתי?". נסו לשאול: "מה הדפוס הזה מנסה לספר לי?" מאחורי כל דפוס מסתתר צורך, מאחורי כל תגובה מסתתר סיפור, ומאחורי כל סיפור יש אפשרות לריפוי. כי אנחנו לא חייבים להמשיך לשחזר את העבר. אנחנו יכולים ללמוד לכתוב פרק חדש.
"המודעות אינה משנה את העבר, אבל היא משנה את הבחירות שאנחנו עושים מכאן והלאה."
