"לא נעים לי." שלוש מילים קטנות שמנהלות לפעמים חיים שלמים. לא נעים לי להגיד לא, לא נעים לי לאכזב, לא נעים לי לבקש, לא נעים לי לשים את עצמי במקום הראשון.
רבים מאיתנו גדלו על ערכים של נתינה, התחשבות ועזרה לאחר. אלה ערכים חשובים ויפים. הבעיה מתחילה כאשר הנתינה לאחרים באה על חשבוננו, כאשר אנחנו דואגים לכולם ושוכחים את עצמנו.
מהו בעצם ריצוי?
ריצוי הוא ניסיון לזכות באהבה, בהערכה או בשקט באמצעות התאמה מתמדת לצרכים ולרצונות של אחרים. אנשים מרצים נוטים לומר "כן" גם כשהם רוצים לומר "לא". הם חוששים מעימותים, חוששים לאכזב, חוששים שיכעסו עליהם או שידחו אותם. לעיתים הם כל כך עסוקים בלזהות מה אחרים צריכים, שהם כבר לא יודעים מה הם עצמם צריכים.
מאיפה זה מתחיל?
לעיתים השורשים נמצאים בילדות. ילד שלמד שכדי לקבל אהבה עליו להיות "הילד הטוב", "הילדה המושלמת" או זה שלא עושה בעיות, עלול לקחת את הדפוס הזה גם לחייו הבוגרים. לפעמים מדובר בבית שבו כעסים לא היו מותרים, לפעמים בבית שבו הצרכים של הילד לא קיבלו מקום, ולפעמים זה פשוט מנגנון שפיתחנו כדי להרגיש שייכים ובטוחים.
הסימנים לכך שאת מרצה יותר מדי
קשה לך להגיד "לא" גם כשאין לך זמן, כוח או רצון. את מרגישה אשמה, אפילו כשאת מציבה גבול בריא. את דואגת לכולם לפני עצמך, ולעיתים מגיעה לסוף היום מותשת. את חוששת מאכזבה ומוכנה לשלם מחיר אישי כדי להימנע ממנה. את מרגישה שלא רואים אותך, כי כולם רגילים שאת תמיד מסתדרת.
המחיר של הריצוי
בהתחלה נדמה שהריצוי עוזר. יש פחות עימותים, כולם מרוצים. אבל לאורך זמן מתחילים להופיע כעס, תסכול ועייפות, כי אי אפשר להיות קשובים לכולם כל הזמן ולהתעלם מעצמנו. אנשים רבים שמרצים במשך שנים מגלים שהם איבדו קשר עם הרצונות, החלומות והצרכים שלהם. הם יודעים מה כולם רוצים מהם, אבל כבר לא בטוחים מה הם רוצים מעצמם.
אז מה עושים?
מתחילים בקטן. לא חייבים לשנות את כל החיים ביום אחד. אפשר להתחיל מלשאול: מה אני באמת רוצה? מה נכון לי? האם אני אומרת "כן" מתוך רצון או מתוך פחד? ולפעמים אפשר לתרגל משפט פשוט: "אני צריכה לחשוב על זה ואחזור אליך." המשפט הזה יוצר מרווח קטן בין הבקשה לבין התגובה האוטומטית.
גבולות הם לא אנוכיות
אחת האמונות הנפוצות אצל אנשים מרצים היא שגבולות הם דבר אנוכי. אבל האמת הפוכה. גבולות בריאים מאפשרים לנו לתת לאחרים ממקום של בחירה, ולא ממקום של חובה או שחיקה. הם שומרים על מערכות היחסים שלנו בריאות ויציבות יותר.
לסיום
ריצוי אינו חולשה. לרוב הוא נולד מתוך רגישות, אכפתיות ורצון להיות אהובים. אבל כאשר אנחנו מוותרים על עצמנו שוב ושוב כדי לשמור על השקט, אנחנו משלמים מחיר כבד. הדרך לריפוי אינה להפוך לאנשים קשים או אדישים. היא ללמוד להיות טובים גם לאחרים וגם לעצמנו, כי גם אנחנו ראויים לאותה חמלה, התחשבות ואהבה שאנחנו מעניקים לכולם.
"חמלה מתחילה מבפנים. גם אנחנו ראויים לאותה אהבה שאנחנו מעניקים לכולם."
